אליעזר (אלי) גלובוס

בן גדליהו ולאה. נולד ביום א' בשבט תרצ"ז (13.1.1937) בירקונה. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר היסודי ברשפון למד שנתיים בבית הספר התיכון החקלאי "מקוה ישראל" והצטרף לאחר מכן למשק שדה-בוקר. באוקטובר 1954 גויס לצה"ל ואחרי תקופת הטירונות עבר קורס מ"כ בנח"ל, הדריך והיה למפקד בנח"ל בצפון; הצטיין גם בקורס הקצינים והתקדם עד כדי כך שקיבל תפקידי הדרכה בקורס זה. לאחר מכן עבר ליחידת מיעוטים ומשם למודיעין. אחרי שבע שנות שירות קבע אמר לשוב לחיים אזרחיים אך סגן מפקד החטיבה התרשם מאד מכשרונותיו והשפיע עליו לבל יעשה כן. אליעזר התנה תנאי -לעבור ליחידה קרבית ומבוקשו זה ניתן לו: הוא הועבר לחיל השריון כמפקד סיירת חטיבתית. שנתיים מילא תפקיד זה לאחר מכן הועבר לתפקיד סגן מפקד גדוד. בחודשים האחרונים לפני מלחמת ששת הימים נמצא תמיד בקו הראשון בתקריות הגבול עם הסורים. הטנקים שהיו בפיקודו גילו כושר פעולה מעולה נגד העמדות הסוריות המבוצרות ברכס העליון ברמת הגולן. אליעזר הגיע לדרגת רב סרן והיה מקובל בצבא ומסור לתפקידיו. אחד מחבריו אמר עליו אחרי נפלו: "אלי היה נשוי לצבא אולי יותר מאשר לאשתו". הוא הרגיש בכך ובמכתביו האחרונים התחילה המחשבה להדאיג אותו. בימי הכוננות הבטיח לבוא הביתה מדי ערב, שכן עמד להצטרף למחזור החדש של בית הספר לקציני פיקוד ומטה. מסירות רבה הראה להוריו ובמכתבו האחרון אליהם ביקש אותם לשמור על רעייתו ולדאוג לילדיו אשר אהב. מקובל ואהוד על כל יודעיו בצה"ל - ועם כל זה היה נוהג בצניעות יתירה. מוותיקי הקצינים היה בחיל השריון ובפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך בשיך זוויד בסיני כאשר נפגע בראשו על ידי צלף האויב בשבתו בטנק. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. זכרו הועלה בחוברת שהוציאה המועצה המקומית רמת השרון לזכר בניה שנפלו במערכה.