אריה בן-הלל מנדל

בן שפרה ומרדכי, נולד באחרון של פסח, כ"א בניסן תרפ"ה (15.4.1925), במושב העובדים כפר מל"ל. הוריו - חקלאים ותיקים, מבני העלייה השנייה, והוא בן הדור השלישי בארץ. מילדותו נמשך לטבע וטיפל בחיות-הבית במסירות רבה. אריה סיים את בית- הספר העממי ואת כיתות ההמשך בכפרו, והחל ללמוד בבית-הספר המקצועי על-שם מכס פיין בתל-אביב. משהוקם הפלמ"ח עזב את ספסל-הלימודים והצטרף לשורותיו. תחילה למד והתאמן ואחר- כך לימד ואימן אחרים ונתחבב על כל חניכיו. בלימודיו ובפעולותיו הקדים להתבגר. נעשה שתקן ורציני ופניו נחרשו קמטים-קמטים, והוא אז בן 18 וחצי בלבד. כשיצא לפוצץ את תחנת-הראדאר הבריטי, פעולה קשה ומסוכנת, לא האמינו חבריו למראה עיניהם כשראוהו חוזר משם בריא ושלם. לאחר שעשה שלוש שנים בפלמ"ח חזר הביתה לזמן קצר, עזר להורים בעבודת המשק וגם הדריך את הנוער שבמקום ובסביבה לחברת-עובדים וגם הכשירם לקרב בשעת הצורך. הוא יסד תזמורת של הנוער המקומי וגם הספיק להשתתף בה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב שוב לשורות הפלמ"ח, פיקח בחולדה על השיירות ההולכות מתל-אביב לירושלים ועבר משם לכפר עציון. פעם, כשהותקפה קשות השיירה לירושלים, לא הוציא את מקלע ה"שפנדאו" מידו במשך שעות רבות וחיפה על השיירה בהצלחה עד תום המערכה וכך הצילה. שיירה זו היתה האחרונה שהצליחה להגיע לירושלים אשר באה מאז במצור מלא. עייף ושבע-סבל התנדב לפעולות על הר הקסטל, תחת לקבל כמה ימי נופש, כי ידע את חשיבותו המכרעת של כיבוש מקום זה בפריצת הדרך לירושלים. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת לקסטל ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת ואריה ביניהם. הוא נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.