אליעזר שחור

בן פרידה וזלמן-זאב, נולד ביום כ"ט באדר א' תרפ"ט (11.3.1929) בתל-אביב למשפחת לומדי-תורה ועסקנים ביישוב. משסיים את בית-הספר היסודי "ביל"ו" בתל-אביב הלך ללמוד תורה בישיבות כפר הרא"ה ו"היישוב החדש" בתל-אביב. עם שובו לתל-אביב היה לומד בערבים בבית-הספר התיכון "השכלה" ועמד לפני בחינות- הגמר. היה מטובי הלומדים והחניכים. שקדן, אוהב תורה וירא- שמים, ולבו היה פתוח תמיד לכל נדכא וקשה-יום ומוכן לבוא לעזרתו. אליעזר ניחן בלב טוב ודאג תמיד לזולת. בהיותו בן 8 חזר פעם מבית-הספר מלא דאגה וסיפר לאמו, שבשעת ההפסקה לארוחת עשר, השגיח שאחד המורים סועד לבו בלחמניה בלתי- מרוחה. כנראה שהמורה נתון בדחקות ויש לדאוג לו ולהיטיב את מצבו. מנעוריו היה פעיל בגדנ"ע, בתנועת הספורט הדתית "אליצור" ובנוער "המזרחי". כחבר "הגנה" השתתף בשמירה ובהעלאת מעפילים.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בפלוגה דתית בחטיבת ירושלים. הוא נשלח לשכונת מקור חיים בירושלים, ומשם - לשער הגיא. באחד ממכתביו האחרונים כתב: "יום- יום, שלוש פעמים ביום, בעומדי להתפלל מול הר הבית מתפלל אני בלבי: יהי רצון ונוכל להתהלך חופשים בארצנו". אליעזר שימש חובש מחלקתי ובמהלך מבצע "מכבי", בעת התקפת האויב על משלט 7 בשער הגיא, נפל תוך כדי חבישת חבר פצוע, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום לפני ההכרזה על הקמת המדינה. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בסנהדריה בירושלים.