מרים וייס זכאי

בתם היחידה של אוסנת וצבי זכאי, נולדה ביום כ' בסיוון תרע"ג (25.5.1913) בעיירה רדזיכוב, גליציה, וחונכה באווירה דתית וקפדנית מאוד. היתה נערה ביישנית ומכונסת בתוך עצמה. מרים הירבתה לבקר בבית סבה שבאוקראינה ושם, בהשפעת בני הבית, היתה לציונית נלהבת, למדה עברית ושאפה לעלות לארץ-ישראל. הוריה התנגדו נמרצות לצעד הזה עד ליום שבו הגיע לביתם אחיו הצעיר של אביה שבא כשליח עלייה מארץ-ישראל. הוא הצליח לשכנע את הוריה של מרים להתיר לה לעלות ארצה. בשנת 1937 עלתה מרים ארצה, הצטרפה לפלוגת "יודפת" של הקיבוץ המאוחד, שישבה בצפת והכינה את עצמה לעלייה על הקרקע. בצפת נישאה לחברה חיים ויחד עלו להתיישבות בקיבוץ מחניים. בקיבוץ נולדו שני ילדיהם - יגאל ושולמית. במלחמת-העצמאות, ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948), נהרגה מרים בהתקפת מטוס סורי על הקיבוץ; היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות במחניים. לאחר מותה הוענקו לה אות ה"הגנה" ואות הקוממיות. במלאת שנה לנופלה יצאה לאור חוברת זיכרון על-ידי קיבוצה ובה נכתבו מאמרי הערכה לזכרה.