מעבר אפק
"מעבר אפק" הנו השטח שבין מעיינות הירקון ממערב והשלוחות המערביות של הר שומרון במזרח. המעבר, שרוחבו כ-2.5 ק"מ, נקרא על שם העיר הגדולה אפק ששכנה במערבו.
גם ממזרח למעבר אפק, בשולי אזור הגבעות, מצויים אתרים חשובים: מגדל אפק ועזבת צרטה, אך חשיבותו האסטרטגית המיוחדת של מעבר אפק נעוצה בהיותו "צוואר בקבוק" ב"דרך הים" - הדרך הבינלאומית ההולכת ממצרים דרך ארץ ישראל לסוריה ולצפון.
הירקון, על סבך צמחייתו וביצותיו מזה, והאזור ההררי המבותר מזה, היו קשים למעבר ולפיכך היתה הדרך הראשית חייבת לעבור בתווך, במעבר הצר. בתקופת המקרא ניצבה העיר אפק בנקודה אסטרטגית חשובה זו והיא נזכרת כמה פעמים במקרא ובמקורות חיצוניים בקשר למלכים שעברו לידה במסעות מלחמתם.
מאורע היסטורי המדגים את חשיבותו וייחודו של מעבר אפק הוא ניסיונו של אלכסנדר ינאי לבלום את התקדמותו של אנטיוכוס ה-12 דיוניסיוס (בראשית המאה הראשונה לפני הספירה). יוסף בן מתתיהו מספר, שינאי "חפר תעלה עמוקה הנמשכת מההרים מעל אנטיפטריס עד הים ביפו" וליד התעלה הקים חומה גבוהה ומגדלי עץ ("מלחמות היהודים", א,ד,ז). אנטיוכוס הצליח לפרוץ את החפיר המבוצר, מילא אותו בעפר, שרף את מגדלי העץ שבו - והמשיך בדרכו דרומה לעבר ממלכת הנבטים, שם נחל תבוסה בקרב ונהרג.
הדרך הראשית מירושלים לקיסריה - שני המרכזים החשובים ביותר בארץ ישראל בתקופה הרומית - עברה במקום ומסעי מלחמה ונוסעים לרוב התעכבו במקום. בתקופה הערבית הקדומה שימש האזור פעמיים זירת קרבות על השליטה בארץ ישראל (בשנת 750 לספירה, בעת כיבוש הארץ בידי עבדאללה אבן עץ המצביא העבאסי; ובשנת 885, בעת מלחמות אבו אל ג'יש חומרוי באבול עבאס). בתקופות הממלוכית והעות'מאנית ניצבו משני עברי המעבר מצודות ותחנות דרכים.