לירי שלנו חוזרת / נעם חורב
אמא שלי לירי אומרת:
"לירי חוזרת."
היא שקטה ונסערת
כשהיא שוב מספרת
שאין ברירה אחרת:
"לירי חוזרת."
היא לא ממצמצת,
בטוחה ונחרצת
מישירה מבט למצלמה
ואז נשברת בעוצמה:
"לירי עוד תספר את הסיפור שלה, בעצמה."
ואני מקבל ממנה שיעור באמונה
הנפש מדייקת לפרטים את התמונה -
שתיהן יושבות סביב שולחן השבת
מחליפות מבטים של אמא ובת
הבזקים מוארים של תקווה בשרשרת:
"לירי חחרת."
יש רק אמת אחת ברורה
בשתי עיניה -
גם אחרון המיואשים
בסוף ישתכנע
היא לא משקרת
כשהיא נותנת כותרת:
"לירי חוזרת."
אמא של לירי מצמררת:
"לירי חוזרת."
כמה זה פשוט.
ככה זה מורכב.
והיא לא תפסיק
עד שהמציאות
תיישר איתה קו.