שרה עצמון לבית גוטדינר, נולדה ב- 1933 בהוידוננש שבהונגריה, הילדה הארבע עשרה מתוך שישה עשר ילדים. בגיל שבע נלקחו אביה וארבעה מאחיה לעבודות כפייה
"שטן שלף חרמשו, קצר וקצר, יהדות אירופה נקצרה כמעט כולה. אני כילדה קטנה, ניסיתי לחמוק מחודו של החרמש. התפללתי, ניתרתי ורקדתי את ריקוד החיים. ב-20 שנה האחרונות, אני שוב מתפללת ורוקדת, מנסה בכול דרך אפשרית לתאר, ולהעביר דרך הדור הנוכחי לדורות הבאים, את מה שכמעט לא ניתן לתאר. אחרת מי בכלל יאמין כבר בדור הבא, שאכן הגיהינום היה ביתנו".
שרה עצמון לבית גוטדינר, נולדה ב- 1933 בהוידוננש שבהונגריה, הילדה הארבע עשרה מתוך שישה עשר ילדים. בגיל שבע נלקחו אביה וארבעה מאחיה לעבודות כפייה.
ב-1944 נשלחה המשפחה כטרנספורט ראשון מהגטו (בית חרושת ללבנים) בדברצן לאושוויץ. בגבול פולין עצרה הרכבת, ולאחר המתנה של ימים אחדים, נסעו לאוסטריה למחנות כפייה. ב-1944 נפטר אביה לידה מרעב והשפלה. בסוף נובמבר 1944 עברו שנית במחנה חיטוי "שטרסהוף", הופשטו ערומים וטופלו מספר ימים.
בלבוש חלקי נשלחו למחנה ריכוז ברגן-בלזן. שם עמדו בשלג שעות ארוכות במסדר היומי במשך כחצי שנה. כשלרגלה האחת נעל אדומה של ילדה, ולרגלה השנייה נעל שחורה של אישה על עקב גבוהה, עמדה שרה בכל המסדרים. בשכנות למחנה ההולנדים, ביניהם אנה פרנק.
באפריל 1945 שוחררו ע"י הצבא האמריקאי, ליד העיר מגדנבורג. שרה בת- 12 במשקל כ- 17 ק"ג, קיבלה את חייה במתנה. מהמחנות לא חזרו האב ישראל, שלושה מאחיה, ארבע בני אחים, סבתא, גיסים ובני דודים. 60 מבני ובנות משפחתה נרצחו.
עם השחרור הצבא האמריקאי העמיד שתי אפשרויות: לנסוע לארץ ישראל, או לארה"ב. משפחת גוטדינר החליטה בצורה נחושה לעלות לארץ ישראל.
שרה מתגוררת בכפר סירקין שבמועצה. לשרה ולבעלה אורי שישה ילדים, נכדים ונינים רבים.
שרה, כמו גם שורדי ושורדות שואה נוספים ובני ובנות הדור השני יספרו את סיפורם או סיפור הוריהם המלא במסגרת מפגשי זיכרון בסלון שיתקיימו במהלך יום השואה ברחבי המועצה. קישור להרשמה למפגשי זיכרון בסלון במועצה בתגובה הראשונה לפוסט.
סיפורה של שרה עצמון מופיע גם בספר ״זיכרון ותקומה״ (יצא לאור בשנת 2014) המתעד את ניצולי השואה בדרום השרון. על כריכתו האחורית של הספר ציור של שרה המתעד את המחנות. קישור למהדורה הדיגיטלית
