חינוך עושים ביחד - דנה מסילתי
בתור ילדה, במסגרות החינוכיות בהן הייתי, הרגשתי שקופה, הרגשתי שלא רואים אותי ולא מבינים אותי. כאילו אני לא נמצאת שם. כבר בכיתה ד' החלטתי שהלימודים הם לא בשבילי ושלא משנה מה אעשה, לא אצליח.
היום אני מבינה שלא הייתה שום דרך להעריך את הכישורים שלי ולא הייתה מודעות להביא לידי ביטוי כישורים אחרים מלבד הצלחה בלימודים, כפי שהיא נמדדה אז. אז פשוט לא הייתי מפריעה. הייתי נוכחת ולא הצלחתי. פה נפגעה גם תחושת המסוגלות שלי.
לימים, סיימתי את התיכון ללא בגרות מלאה. אבל הייתה לי מחשבה שאני צריכה לקחת אחריות על עצמי. אחרי הצבא השלמתי את תעודת הבגרות אבל לא בהצלחה גדולה. גם לאחר הפסיכומטרי הבנתי שלימודים גבוהים הם לא בשבילי וזנחתי את החלום הזה.
עבדתי במוקדי ביטחון שונים וניהלתי כמה שנים טובות מוקדנים. הקמתי מוקדי ביטחון ייעודיים וניסיתי את מזלי בתחום הגרפיקה. למדתי לתעודת הנדסאי, אבל לא הצלחתי להשתלב במשהו משמעותי ושוב זנחתי את החלומות הגבוהים.
לאחר הלידה של הבן השני שלי, כאשר הבכור שלי עלה לכיתה א', החלטתי "להוריד הילוך" והתחלתי לעבוד במועצה כסייעת משלימה. שם התחילה התפנית הגדולה.
הגעתי לגן שדות בשדי חמד ופגשתי צוות חינוכי שדאג להראות לי ולהדגיש בפניי את הכישרונות והיכולות שלי. בנוסף, פגשתי את תחיה הברמן שהכניסה אותי תחת כנפי הפעילות שהיא העבירה בגנים והסמיכה אותי להיות אחת המפעילות. הצעד הזה חיזק לי מאוד את תחושת המסוגלות.
איריס וילנאי, פזית חרזי וענת גץ, נשות הצוות בגן, דחפו אותי ללכת ללמוד. אז כבר הייתי בת 35, עם שני ילדים בבית ובהריון שלישי, ועם פחד אמיתי להיכשל כמו שנכשלתי בכל הניסיונות הקודמים שלי. אבל ניסיתי.
להפתעתי, נחלתי הצלחה גדולה, גילית בי עומקים ויכולות שלא חשבתי שהם מיוחדים כל כך וסיימתי את התואר בחינוך לגיל הרך בהצטיינות יתרה. הרגשתי שאני במקום הכי נכון לי ושאני מגיעה למקצוע עם שליחות אמיתית לשנות את פני הגן כמו שאני חוויתי אותו כילדה. בעקבות ההצלחה שלי בלימודים, החלומות שלי גדלו והיום התקבלתי לתואר שני בביבליותרפיה.
מי שהשפיעה עליי מכל היא איריס וילנאי, הגננת בגן חמד. ראיתי אותה מקדמת כל ילד וילדה מבלי לוותר על אף תחום. ראיתי אותה נלחמת, משכנעת את כולם ורואה קדימה.
השאיפה שלי היא להמשיך ולגדול עם החלומות שלי. כרגע אני מתכננת להתקדם עם הלימודים הגבוהים ולגעת בתחומים נוספים כמו טיפול, גם במערכת החינוך וגם מחוצה לה.
*דנה מסילתי היא גננת בגן אורן בנווה ימין, בת 41, אמא לשלושה ומתגוררת במושב ירחיב.
פותחים את שנת הלימודים בדרום השרון
