שלמה (שומיק) רוגוז'ינסקי

שלמה (שומיק), בן חולדה ואליעזר, נולד ביום ט"ו בכסלו תש"ז (8.12.1946) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם משה הס ובבית-הספר התיכון "עמל" בפתח-תקוה, במגמה למכונאות. בכפר ילדותו, מעש, ניטעה בו אהבה עזה לעבודות השדה ובמיוחד לעבודות בכלי החקלאות הכבדים, כגון, הטרקטור. בשעות הפנאי עסק בהטסת טיסנים. שלמה היה כן ורגיש מאוד למעשי עוול. איש-אמת היה ועומד בדיבורו, נאה דורש ונאה מקיים, גלוי-לב, ישר ובעל מצפון. מעולם לא היסס לומר דברי ביקורת, אפילו היו קשים. הוא היה אדם נבון ומהיר תפיסה, וניחן במחשבה שקולה ומעמיקה. עקשן היה וידע לעמוד על דעתו, נמרץ מאוד, שופע חיוניות, בעל ביטחון עצמי, אך נעדר שחצנות. מטבעו לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. חבריו אהבוהו על נכונותו לעזור לזולת, על רוחב ידו ועל מאור פניו.

שלמה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם במקצועות הטנק "פאטון", בקורס מפקדי טנקים ובקורס קציני שריון. הוא היה קצין טוב ואהוד על כל פקודיו. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא קיבל עליו כל תפקיד ברצון וביצע היטב את כל המשימות שהוטלו עליו. הוא היה אמיץ-לב, בעל יוזמה ומשתדל הרבה, מוכשר מאוד, מסור, יעיל, מארגן טוב, שניתן לסמוך עליו בכל עניין". על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". תקופה מסוימת נמנה עם המשרתים בצבא הקבע.

בשנת 1968 נשא את חברתו רינה לאישה. הוא היה בעל אוהב ובן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלמה ונשלח עם יחידתו לסיני. במהלך הקרב על פריצת ראש הגשר אל עבר הגדה המערבית, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע הטנק שלו באש האויב. שלמה נחלץ מהטנק הבוער, וכשירד ממנו נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה הצטיין במילוי תפקידו כסגן מפקד פלוגת טנקים, למן הקמת היחידה ועד נופלו. הוא בלט בכושרו המקצועי, באחריותו ובמסירותו הרבה לתפקידו ולצוות הטנק כולו;" כתב עליו חותנו: "אני זוכר היטב כשישבנו ודיברנו על שלום ומלחמה, על אלה השבים ועל הנופלים ואתה אמרת: 'לכל כדור יש כתובת ואין מקום לדאגה'. וכשבאת לומר לי שלום לפני צאתך למערכה, לחצתי את ידך וביקשתי שתשמור על עצמך, בחיוך רחב הזכרת לי, 'לכל כדור יש כתובת' ומיהרת לדרכך. כעבור ימים מספר, על שפת התעלה הגיע הכדור לכתובת יקרה".