מגשימים

על היישוב

מגשימים

מגשימים הוא מושב בדרום השרון, ליד העיר יהוד השייך למועצה אזורית דרום השרון.

מקור השם מגשימים הנו סמלי. שנת הקמה של הכפר - 1949. הכפר משתרע על פני שטח של כ-2,700 דונם ומספר תושבים בו 535 נפש. ענפי המשק העיקריים הם אבוקדו, אפרסק, שסק, פרדס, אפרסמון ולול. זהו כפר שיתופי המשתייך לאיחוד החקלאי ונוסד על ידי 58 חיילים משוחררים. במשך הזמן הצטרפו אליו חברים ילדי הארץ מפולין, עיראק, גרמניה ומכל תפוצות העולם.

מדי שנה בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה, נוהגים להזכיר 3 מבני המושב שנפלו במלחמות ישראל: יהושע לוי, עמרי עצמון ודני קליין. כן מזכירים את סוכן "המוסדאלי כהן, שמשפחתו מתגוררת במושב.

במושב פועלת תנועת הנוער של האיחוד החקלאי שעורכת מדי שבוע פעילויות לילדי המושב וכן עוזרת בטקסי המושב ואירועים שונים במושב.

לאתר היישוב: http://magshimim.org.il/

להמשך

דרכי התקשרות

טלפון: 03-9330505 , 03-9332736

פקס: 03-9330505 , 03-9086225


היסטוריה

מגשימים

מייסדי המושב היו צעירים, חיילים משוחררים שלחמו למען תקומת ישראל בחירוף נפש. חלקם באו מארצות הגולה לאחר החורבן הגדול. הם עמדו לקבל את הנס: את הזכות הכבירה להגשים חלום, להיות מבין המגשימים של הרעיון הציוני הלכה למעשה. כל עתידם לפניהם במדינה הקמה תוך סערה ורוח קרב. המלחמה הארוכה עמדה בפני סיום, היישוב היהודי ליקק את פצעיו לאחר שאחוז אחד מבניו נפל במערכה על התקומה. שנת 1949 עמדה בפתח.הייתה זו שנת ההבטחה הגדולה. שנה בה התגשמו רבים ממאווייה של הציונות שנחסמו באיבם בשל גזירות הספר הלבן: עליה המונית והתיישבות המונית. על שנה זו מספר משה וגנר שהיה שותף להגשמת המאוויים:

"בשנת 1949 התחילו לשחרר לוחמים מן הצבא, פירקו יחידות. בקרב הלוחמים החלו דיבורים: מה עושים? לאן הולכים? היינו בצבא והיינו רגילים לא לדאוג, שהרי, יש אוכל, יש בגדים, ופתאום אנחנו לבד וצריכים לדאוג לעצמנו. הבית שלי היה הצבא. באותה תקופה הקימו את צבא הקבע, חלק מחברינו הצטרפו אליו. אחר כך הוקמו משרדי ממשלה כי קמה מדינה והיו צריכים פקידים. ברקע כל אלו הייתה פנייה נוספת מבן גוריון כי יש ליישב את הארץ. היה אצלנו בחור אחד, שיזם גרעין להתיישבות חקלאית. הוא פנה למוסדות, אירגן, רשם ומכל גדוד חמישים וארבע התאספו עשרים אנשים. פנינו לתנועת המושבים, רצינו להתיישב באיזור הזה, אדמות יהוד. ראינו את המקום הזה כמרכז, בקרבת מה לתל אביב, דרומה לפתח תקווה. אמרנו לעצמנו כי זה מקום עם עתיד. סביב היו שדות ופרדסים, ובקרקעות ההן שום דבר, מדבר. לא רחוק שכנה העיירה הריקה יהודיה שהערבים ברחו ממנה"

להמשך

מפה